הרהורי פפיון
בלוג יוצא דופן להורים
שלום, אני איציק פפיון כהן
אבא של עמרי ושירה, במשמורת משותפת.
מופיע ויוצר כבר למעלה מ-15 שנה מול ילדים וילדות
בחוכמה, ברגישות ובגובה העיניים
(הבימה, תאטרון אורנה פורת, ת' המדיטק, מוזיאון ת"א, בית אריאלה ועוד)
הלב הקינטסוגי – ליצור חדש מישן
עציץ עם אבני טוף שעמד לי בחלון וכבר רציתי לזרוק מזמן, ענף שאספתי באיזה טיול
והתקשיתי להפרד ממנו, ונכנס לתוך הבית. במה קטנה מוגבהת מעץ שאין בה באמת צורך,
יצירה של הקטנה שלי מהגן, של עלה חום
ארוחה לילדים שלי
כל ארוחה שאני מבשל לילדים שלי מבחינתי היא כמו זכייה במפעל הפיס.
לא רוצה להיות מנכ"ל, לא מעניין אותי לזכות בפרס אופיר, לא חשוב לי להיות בפריים טיים,
תנו לי להיות עם הילדים שלי. לבשל להם אוכל טרי.
לנוח
לנוח זה חשוב. לנוח זה הכרחי. לנוח זה כדאי. לנוח זה מותר. להאט.
אם לא ננוח, אז בשביל מה בעצם אנחנו עובדים קשה?
לא לעצור, לא לוותר, לא להתייאש, לקבוע יעד אפשרי
ברור, לעבוד כדי להשיגו לעמוד באתגרים